"הנה הרצליה, הגענו מוקדם יחסית" אמר אבישי תוך שהסתכל בשעונו. השעה הייתה כמעט חמש בערב. "אני חושב שאף פעם לא הגעתי כל כך מהר מעכו להרצליה."
"טוב, לא כל יום אתה מפליג עם שייטת מדהימה כמו אלכס" אמר שחר.
אלכס הביטה בשניהם קצת נבוכה, עד הצהריים הם הפליגו ברוח מערבית חלשה יחסית עד כדי כך שאבישי חשש שהם יכנסו לתוך הלילה אם הרוח לא תשתנה במשך היום. לשמחתם הרוח הפכה לקראת הצהריים לצפונית מערבית די חזקה. אלכס עזרה להם להרים ספינקר וכוונה את המפרש יפה וכך מהצהריים הפליגו במהירות קבועה של שמונה קשרים שזה מהיר יחסית ליאכטה כזו.
"טוב, נראה לי שהגיע הזמן להוריד את הספינקר, אלכס, קחי את ההגה, אני אלך לחרטום לאסוף את המפרש לתוך הסירה"
"לא, נראה לי עדיף שאני אעשה את זה" אמרה אלכס.
"את בטוחה? זה דורש הרבה כוח" אמר אבישי.
"כשיודעים איך, זה לא הרבה כוח" אמרה אלכס והחלה ללכת לכיוון החרטום. כשהגיעה לחרטום אמרה "תפתחו חלוץ"
כשאבישי קיבל את היאכטה אלכס הסבירה לו בצרפת כיצד עובדים עם מפרש הספינקר. זה מפרש די קשה לעבודה, ביחוד בסירות גדולות כאלו. אבישי ניסה להזכר בהסברים שלה ולהקביל את זה למה שאמרה עכשיו.
מהר מאד הוא נזכר בשלבים השונים. תוך כדי כך, שחר כבר פתח את מפרש החלוץ.
אלכס תפסה את המפרש ואמרה "תהיו מוכנים להוריד אותו ושימו לב לא להוריד מהר מדי"
שחר תפס את חבל המעלן והחל להוריד. התיאום בין אלכס ושחר היה ממש מושלם, תוך רגעים ספורים המפרש היה בסירה. אלכס הכניסה אותו לשק המפרשים ואמרה "זהו הכל מסודר, אפשר לשחרר את החבלים" תוך כדי כך החלה לשחרר את כל החבלים המחוברים למפרש הספינקר. למפרש כזה יש לא מעט חבלים שמחברים אותו לסירה.
תוך כדי שאלכס מסדרת את הסירה צלצל הטלפון של אבישי. אבישי הוציא את הטלפון מכיסו ומיד נזכר באירועי אתמול.
"שלום אבישי, זו חגית"
"שלום חגית, אנחנו ממש עכשיו מתקרבים להרצליה"
חגית שתקה רגע מנסה לחשב את הזמן ואמרה "מה, כל כך מהר? מתי יצאתם מעכו?"
"יצאנו מעכו בסביבות שבע בבוקר, בהתחלה כצפוי שקט מוחלט, אחר כך רוח מערבית חלשה אבל לשמחתי במשך היום התחלפה לצפונית מערבית וכך הפלגנו עם ספינקר רוב הדרך" סיפר אבישי.
ניכר היה שחגית שייטת ותיקה, היא שאלה כיצד הסתדרו שלושה אנשים עם ספינקר.
אחרי שיחה די ארוכה בנושא שייט אמר אבישי "תרצי לבוא היום ליאכטה שנראה אם אוכל לעזור לך?"
אבישי ביקש שתביא איתה את תוצאות כל הבדיקות שעשו לה בבית החולים. לשמחתו ד"ר שרוני נתן לה את הכל. אבישי חש שוב את אותה תחושה של אתגר שהיה חש בתקופתו כרופא. האתגר באבחון מחלות, זה תמיד היה החלק האהוב עליו. הוא אמר אז שרפואה זה כמו פזל.
"אז זהו אתה חוזר להיות רופא?" שאלה אלכס. למרות שלא הבינה את השיחה בעברית, ניחשה שמדובר בחגית.
"כן, וזה אתגר לא קטן עכשיו. התקף לב שלא מצאו שום רמז בבית החולים לכך שהיה בכלל משהו." אמר אבישי תוך שהוא חושב איזה מחלות יכולות לגרום לדבר כזה. הייתה לו השערה מה זה יכול להיות ודי הפליא אותו שד"ר שרוני לא אמר את זה. הוא העדיף כרגע לא להגיד כלום ולהמתין לזה שהיא תגיע והוא יראה את תוצאות הבדיקות.
אלכס קצת הצטערה שאבישי יהיה עסוק בערב, היא רצתה יותר זמן איתו, העובדה שהוא לא רצה לעלות אליה לחדר איכשהו גרמה לה לרצות אותו יותר.
מרינה הרצליה נראתה קרובה יותר ויותר, הם הורידו מפרשים, אבישי לקח את ההגה וניווט את הסירה לרציף. אלכס הביטה בו ואמרה "איך אתה עושה גישות מושלמות כאלו?" היא זכרה את הזמן שאבישי קיבל את היאכטה בצרפת והיא הסבירה לו על היאכטה ונתנה לו לתרגל קצת באזור. כל גישה לרציף הייתה אז מבצע. עכשיו נראה שהוא מיומן מאד בגישות.
"מה הבעייה? להכניס יאכטה למרינה הרצליה יותר קל מלהכניס אוטו לחניון" אמר אבישי.
"טוב נראה שאתה כבר מאומן היטב במרינה הזו" אמרה אלכס תוך שהיא חושבת שזה הרבה מעבר לזה, אתמול הוא גם תמרן מעולה בגישה לסירה עוגנת.
לאחר שסידרו את הסירה אמר אבישי "שחר, תוכל לקחת את אלכס למלון? אני לצערי חוזר להיות רופא ושוב העבודה מחייבת. אלכס, אני אתקשר אליך למלון כשאסיים" אמר אבישי.
"לא חייב למלון, יש לי טלפון סלולרי" אמרה אלכס ורשמה לו את הטלפון על פיסת ניר.
זמן קצר לאחר שהלכו אלכס ושחר, הגיעו חגית ויעל.
"שלום אבישי, תודה שאתה מוכן לקבל אותנו" אמרה יעל.
אבישי פתח להן את מעקה הסירה ואמר בחיוך "קצת מוזר לבוא לרופא לסירה לא?"
"מה שמוזר הוא הצירוף מקרים הבלתי רגיל שזכינו לאנשים הכי טובים בזמן שהיינו צריכות אותם" אמרה חגית תוך ששתיהן עלו לסירה.
אבישי סיפר להן קצת על ההפלגה לעכו. הוא סיפר להן שלאלכס שזה ביקורה הראשון בישראל כל וההפלגה הראשונה בישראל היה מאד מיוחד לראות את עכו. הוא גם אמר שהוא מצטער שהן לא יכלו להמשיך את דרכן לעכו ולפגוש אותם בערב.
"עזוב, אחרי ההתרגשות הגדולה שהייתה לנו, לא יודעת איך היינו ממשיכות וחוץ מזה אחרי מה שהיה לי אתמול אני לא בטוחה שאני בריאה" אמרה חגית מנסה להחזיר את השיחה למטרה המקורית לשמה באו.
אבישי הבין את הרמז ואמר "טוב תני לי את תוצאות הבדיקות שעשו לך בבית החולים."
הוא עיין בשקט בדפים שהגישה לו חגית, היו שם תוצאות בדיקות דם וצילומים של אקו לב וא.ק.ג. שעשו לה. הוא שמח שעשו לה את כל הבדיקות. הרבה פעמים הוא כעס על כך שלא עושים את כל הבדיקות כשצריך.
חגית ויעל המתינו בחשש קל לדבריו של אבישי.
לאחר מספר רגעים אמר אבישי "לפי הבדיקות הכל תקין ואני מבין מדוע הוא לא רצה להשאירך בבית החולים, אבל מצד שני אסור לשכוח שזה היה התקף לב שהוביל לדום לב. זה לא סתם כלום"
"אז מה עושים?" שאלה חגית בחשש.
"אני לא יודע עם גלעד סיפר לכן, אבל אני לא מאלו שמאמינים לבדיקות ועד שלא אבדוק אותך בעצמי אני לא אומר כלום" המשיך אבישי תוך שהוא חושב שהסירה זה לא בדיוק חדר בדיקות בבית החולים. אין לו ממש מיטת בדיקות נוחה אבל כנראה שאין ברירה.
"בואו איתי, הסירה היא אולי לא ממש קליניקה ומעולם לא עשיתי זאת, אבל נסתדר." הוא אמר תוך כדי שהוא יורד לתוך הסירה. הוא הוציא את מזוודת העזרה ראשונה ומשם הוציא את הסטטוסקופ ואמר "תורידי בבקשה את החולצה והחזייה ותשכבי כאן"
חגית נזכרה בדבריו של ד"ר שרוני שאבישי הוא המאבחן הכי טוב והוא עושה זאת עם סטטוסקופ בלבד. יחד עם זאת קצת הביך אותה להתפשט ככה בסירה.
אבישי בדק אותה במשך דקות ארוכות. הוא הקשיב לליבה בכל מני נקודות ואז אמר "תעשי כמה שכיבות סמיכה, אני רוצה להקשיב ללב במאמץ"
רעיון יצירתי חשבה יעל שנזכרה בבדיקות לב במאמץ שעשתה מדי פעם שבדרך כלל היו נערכות על הליכון.
אבישי הקשיב שוב לליבה של חגית ואז אמר "טוב תתלבשי"
"תגידי, נפרדת מחבר לא מזמן?"
שתיהן הביטו בו המומות, זה נכון, בן זוגה של חגית עזב אותה לפני כשבוע. האם גם את זה הוא יכול לאבחן דרך בדיקה שגרתית עם סטטוסקופ?
"מה שהיה לך זו מחלה משונה עם שם משונה, היא נקראת טקצובו, שזה ביפנית תמנון, לפעמים קוראים לה גם סינדרום הלב השבור"
חגית הביטה בו המומה עוד יותר, מה הקשר בין תמנון ללב שבור?.
אבישי החל להסביר שזו מחלת לב שגורמת לתופעות של מחלת לב רצינית יותר ומביאה להתקף לב ולעיתים רחוקות יותר לדום לב כמו שהיה לה. הבעייה היא שאחרי מספר שעות נעלמים לחלוטין כל הסימפטומים ולכן קשה עד בלתי אפשרי לעלות על המחלה הזו מספר שעות לאחר ההתקף.
"ומה הקשר לפרידה?" שאלה חגית.
"אין קשר, זה היה סתם ניחוש שלי" אמר אבישי. בסתר ליבו הוא צחק קצת על הניחוש המוצלח, אבל ידע שפרידה מחבר אינה משהו שצוחקים עליו. לצערו עבר מספיק פרידות בחיים וידע כמה זה כואב.
"אז מה עושים עם זה?" שאלה חגית.
"כרגע לדעתי כלום. יש אמנם תרופות אבל בשלב זה לא הייתי רוצה לתת לך תרופות שעלולות לגרום לתופעות לוואי אחרות."
"אז? כדאי להיות במעקב או משהו?" שאלה חגית קצת בדאגה.
"כן, תבואי בעוד שבועיים ונבדוק אותך שוב" אמר אבישי.
"זה הכל? אז אני בריאה?"
אבישי חשב רגע לפני שענה, בכל זאת היה לה התקף לב עם דום לב. האם אפשר לומר בפה מלא שהיא בריאה?
"אפשר לומר. בנתיים אני לא רואה סיבה לדאגה. אבל רצוי שלא תיהי במצבים מלחיצים. אני הייתי ממליץ על מדיטציה. תרופות כרגע לא הייתי רוצה לתת"
"תודה רבה על הכל. כמה אני משלמת לך?" שאלה חגית לאחר מספר שניות.
אבישי הביט בה ואמר "משלמת? מה פתאום משלמת." ואחרי כמה שניות המשיך "התשלום היחידי שאבקש הוא שתבואי להפליג איתי מדי פעם"
שתיהן הביטו בו בתדהמה, מה שהוא מבקש זה מה שהיא גם ככה עושה, להפליג.