פרק שני

אלכס מגיעה לביקור

"אבישי?" נשמע קול נשי במבטא צרפתי קל.
הקול נשמע מוכר לאבישי, רק שלא היה בטוח שזו אכן היא.
הוא הסתובב והביט על הרציף "שלום אלכס" אמר אבישי תוך שהוא קם לפתוח את מעקה הסירה. אלכס הייתה אשה נאה עם שיער חלק בצבע חום כהה. היא לבשה חולצה לבנה קצרה ומכנסיים בצבע שחור. "בואי תעלי" המשיך אבישי.

אלכס חלצה את נעליה ועלתה לסירה.
"למה לא אמרת שאת באה?" שאל אבישי תוך שהוא חושב שהתשובה די ברורה, הרבה דברים קרו בתקופה האחרונה. הוא מכר את ביתו ועבר לגור על היאכטה. תוך כדי כך החליט לשנות הכל כולל את כתובת הדואר האלקטרוני שלו. ממש התחלה חדשה. זו גם הסיבה לשמה של היאכטה שלו "Sunrise"

"האמת ניסיתי. אבל המייל שלך חזר, וגם כתובת המגורים שלך השתנתה.
"צודקת, לרגע לא חשבתי על זה. העיקר שאת כאן" אמר אבישי.
"אז מה את עושה בימים אלו?" שאל אבישי לפני שהספיקה אלכס לומר משהו. היו הרבה דברים שרצתה לשאול אותו.

"עובדת כרגיל, מפליגה קצת פחות ועכשיו בישראל לשבועיים בערך, הגעתי שלשום בערב."
"יפה, אני שמח שהגעת, אני מניח שאת עובדת עם רועי"
רועי היה מנהל התחזוקה של החברה שיצגה בארץ את היאכטות מהחברה בה עבדה אלכס. רועי גם סייע רבות לאבישי לפני שרכש את היאכטה.
"כן, האמת שבין השאר באתי להנחות את אנשי התחזוקה על המערכות ביאכטות החדשות"
אבישי הסתכל עליה בתמיהה, הוא חשב שתפקידה הוא מכירות בלבד. הוא לא ידע שתחזוקת היאכטות היא גם חלק מתפקידה.
נראה שאלכס הבינה את תמיהתו ומיד המשיכה "בתקופה האחרונה התחלתי לסייע גם למחלקת התחזוקה, חשבתי שכך אוכל להפליג יותר."
"ואת באמת מפליגה יותר?"
"לצערי לא ממש"
"טוב אז אפשר לתקן את זה. יש לך זמן להפליג בארץ?" שאל.
אלכס חשבה קצת, מנסה להזכר בלוח הזמנים שלה. "בסוף השבוע הזה יש לי זמן ולקראת סוף השבוע הבא."

"את רוצה לראות את הסירה שמכרת לי" העביר אבישי נושא תוך שהוא קם ממקומו ויורד פנימה.
"אני כבר רואה שאתה שומר עליה מאד יפה" היא אמרה תוך שהיא יורדת אחריו.
הסירה באמת נראתה כמקום שגרים בו, לא הכי מסודרת אבל יחסית נקייה. על השולחן במרכז הסלון היה מחשב נייד פתוח, לידו מספר ניירות.
היא הסתכלה סביב, ליד המטבח הקטן היו מיספר ספרי בישול, מעל ספת הסלון היו מספר ספרים רובם באנגלית, אלו שאת שמותיהם הצליחה לקרוא, היו ספרי מחשבים.
אבישי סגר את המחשב וסידר קצת את הניירות מסביב.
"אני מניח שלא צריך להסביר לך הרבה על הבית שלי" צחק אבישי.
"אפשר להציץ?" שאלה אלכס מסתכלת לכוון חדרי השינה.
"כן, בוודאי" אמר אבישי ופתח את דלת החדר הקדמי, כל המדפים מסביב היו מלאים בבגדים ומספר ספרים. ניכר שהסירה שימשה גם להפלגות, מאחר שהיו על המדפים רצועות גומי שהבטיחו שהבגדים והספרים לא יפלו בהטיות בשעת ההפלגה.
הדלת של אחד החדרים האחוריים הייתה פתוחה, נראה שחדר זה שימש כחדר השינה של אבישי, מאחר שעל המיטה היו מצעים ובגדים.
היא ניסתה להיזכר בדיונים שהיו להם על מה שאבישי רצה מבחינת הסידור הפנימי של הסירה. היא תהתה האם כבר אז תיכנן לגור ביאכטה, הוא לא הזכיר זאת. אבל כל הזמן הקפיד על כך שיהיו כמה שיותר שטחי אחסון. הוא בעצם הפך יאכטה שנמכרת בדרך כלל כיאכטה לשבעה ואפילו שמונה, אנשים, ליאכטה לעד חמישה אנשים.
החדר השני שבדרך כלל היה חדר שינה, הכיל לפי בקשתו של אבישי יותר ארונות ומזרן קטן יותר שיכול להספיק לאדם אחד.
"כשהזמנת את היאכטה חשבת כבר אז לגור בה?" שאלה אלכס.
"לא היו לי תכניות באותו רגע. החלטתי שזה יהיה הבית שלי רק כשהבאתי אותה לארץ, אחרי שביליתי בה מספר לילות." אמר אבישי.
את סיפוריו על המסע הזה קראה אלכס במיילים ששלח לה לאחר חזרתו לארץ, היא חשבה אז שכדאי שיכתוב יומן מסע והייתה שמחה לפרסם את היומן הזה לשאר לקוחות החברה. מרבית הלקוחות שוכרים סקיפר מקצועי להובלת היאכטות שלהם, אבישי החליט לעשות זאת בעצמו. הוא נתקל במספר בעיות במסע והצליח להתגבר עליהן יפה, אחת הבעיות הייתה בעיה במנוע שהוא הצליח לתקן למרות שרק שמע על הבעייה בשעורי מכונאות יאכטות.

"אז איך זה לגור על יאכטה, לא צפוף לך?"
"כן, זה צפוף אבל אני נהנה מעצם העובדה שאני בים כל יום. אני אמנם לא מצליח להפליג כפי שחשבתי שאפליג, אבל עדיין כיף להיות כאן כל הזמן"
"לא משעמם לגור ככה באמצע המרינה?"
"האמת שכן, בתחילה היה לי משעמם, אחר כך התרגלתי לשקט הזה והיום לא הייתי מחליף את זה בשום דבר אחר." ענה אבישי.
אלכס חשבה שלגור לבד במקום כה קטן, זה לא קל. היא בילתה לא מעט על יאכטות ברחבי העולם אבל זה תמיד היה בהפלגות. לגור על יאכטה מעולם לא עלה בדעתה.

היא הסתכלה בשעון ואמרה "אבישי, לצערי אני צריכה ללכת, יש לי פגישה עם לקוח פוטנציאלי בקרוב"
אבישי הצטער קצת על הביקור הקצר. "מה את עושה הערב שאל?"
הוא נזכר כיצד היא ארחה אותו בביקורו בצרפת ורצה לתת לה אירוח דומה.
אלכס חשבה רגע ואמרה "אני אשמח להפגש בערב. אני במלון דן אכדיה"
"האם שמונה בערב יהיה נוח לך?" שאל אבישי בעודו חושב כיצד להגיע אליה ואיזה מסעדות להציע לה.
אלכס נראתה כמנסה להזכר בלוח הזמנים שלה "כן, זה בסדר, תרצה שאגיע אליך לכאן?" שאלה.
"לא, התכוונתי שאפגוש אותך בלובי של המלון בשמונה, זה מלון קרוב, במרחק הליכה מכאן"
אלכס ידעה עד כמה קרוב המלון, היא בקשה מלון קרוב למרינה, אם כי לא נסתה לעשות את הדרך ברגל. לה זה נראה קצת ארוך להליכה.
"טוב אז נפגש בשמונה" אמרה אלכס תוך שהיא לוקחת את נעליה.
אבישי הביט בה הולכת לאורך הרציף ושמח שהיא באה.