"שוב תודה על העזרה, האם כדאי לחזור למרינה או שאפשר להמשיך להפליג?" שאלה הסקיפרית בעברית.
אבישי תרגם לאלכס את השאלה. אלכס מיד ענתה "אתן יכולות להמשיך להפליג, אבל בהזדמנות הראשונה כדאי להגיע למספנה לתקן או להחליף את המשאבה"
"תודה אז נפגש בעכו, אנחנו נשמח להזמין אתכם לארוחת ערב לאות תודה על העזרה" אמרה הסקיפרית ומיד לאחר מכן בקשה מבנות הצוות להרים עוגן.
אבישי התרחק מהן והחל להפליג מערבה ואמר "טוב אחרי שהצלנו אותן אפשר להמשיך לעכו"
תוך רגעים ספורים היו שני המפרשים למעלה והם המשיכו להפליג לכיוון עכו.
קצת מאחוריהם אפשר היה לראות את יאכטה ליברטי מרימים מפרשים ומפליגים אחריהם.
אבל זה כנראה לא היה סוף הסיפור, תוך פחות מדקה נשמעה שוב קריאת מצוקה בקשר. לפי הקול היה ברור שמדובר ביאכטה ליברטי.
"שחר, תורידו מפרשים, אנחנו ניגשים אליהן" אמר אבישי באנגלית וירד למטה.
"יאכטה ליברטי, כאן סאן-רייז עבור" קרא אבישי בקשר.
תוך שניות ספורות נשמעה התשובה "יאכטה סאן רייז, מליברטי, יש כאן מצב חירום רפואי, אנחנו קוראות לחיפה רדיו לסיוע רפואי סוף"
זה אכן הדבר הנכון לעשות לעצור את השיחה איתו כדי לקרוא לרופא. רק שהן לא ידעו שאבישי היה רופא בעצמו.
"מיידי ליברטי, כאן סאן-רייז. אני רופא, מה אוכל לעזור עבור"
ניכר שהבחורה בצד השני הייתה בהלם, אבל מיד התעשתה והסבירה שאחת הבנות חשה כאבים בחזה.
אבישי אמר מיד שהם בדרך אליהן. הוא הוציא את תיק העזרה ראשונה ועלה למעלה.
"מה זו המזוודה הזו?" שאלה אלכס בפליאה.
"זה תיק העזרה ראשונה שלי. יש שם מצב חירום רפואי" הסביר אבישי.
אלכס שהייתה על ההגה סובבה אותו מיד לכיוון היאכטה ליברטי ותוך כדי כך אמרה "איזה מזל שיש כאן רופא קרוב"
"כמה חבל שאני צריך להשתמש בתיק הזה שוב" אמר אבישי תוך שהוא פותח את התיק לוודא שיש בו כל מה שהוא צריך.
"וואו, זה בית חולים שלם" אמרה אלכס שבמבט חטוף הבינה את תכולת התיק. במהלך החיים שלה כסקיפרית הספיקה לראות מספר מצבי חירום רפואיים והבינה במה מדובר.
אבישי הביט לעבר היאכטה ליברטי ואמר "שוב אותו תרגול, אני אעבור אל היאכטה ואתם תשארו להסתובב באזור"
אלכס תמרנה לגישה לדופן היאכטה. אפשר היה לראות את המיומנות שלה בתמרון כיצד הגיעה במהירות איטית מאד ממש קרוב לדופן הסירה. אבישי עמד על הסיפון מוכן לקפוץ ליאכטה השנייה. הוא מסר את מזוודת העזרה הראשונה ומיד קפץ ליאכטה.
"מה קרה לה?" שאל אבישי תוך שהוא מביט על הספסלים. על אחד הספסלים שכבה אחת מנשות הצוות ונראתה מעולפת.
"ממש כרגע היא התעלפה" הייתה התשובה.
אבישי שם את תיק העזרה ראשונה על רצפת היאכטה, הוא ניגש לבחורה ששכבה שם, קירב את פניו לפיה מנסה להרגיש נשימה. הוא לא הרגיש כלום. הוא לא היה בטוח האם זה בגלל שהיא לא נושמת או בגלל הרוח שנשבה שהקשתה עליו לחוש את נשימתה. הוא נגע בצאוורה ואמר "אין דופק"
כולן מסביבו היו בהלם. הן היו בטוחות שאם אין דופק משמע שהיא מתה. אבישי פתח את תיק העזרה ראשונה ואמר "תורידו לה את החולצה"
עמוק בתוך התיק מצא אבישי את מה שחיפש. דיפיברילטור נייד. זו פעם ראשונה שהשתמש בו מהרגע שרכש אותו לפני כשלוש שנים. הוא לא ידע בכלל אם הוא עובד או לא. הוא חיפש שקע מצית לחבר את הדיפיברילטור ואמר "תניעו את המנוע. אני אצטרך כמה שיותר חשמל" הבנות הביטו בו המומות. הן לא הבינו במה מדובר.
אבישי לא המתין והניע את המנוע בעצמו. מאחר שאף אחת לא זזה ממקומה, לקח אבישי את התקע וירד לבטן הסירה. הוא ידע ששם בלוח המפסקים מן הסתם יהיה שקע מצית. למזלו הכבל היה ארוך מספיק.
כשחזר למעלה שם לב שהן כבר הורידו את החולצה שלה. הוא ניגש אליה ובדק דופק בצווארה. עדיין לא היה דופק. הוא הסיט את חזייתה ואמר "תתרחקו" כולן הביטו בו המומות הן לא הבינו במה מדובר.
אבישי הצמיד את הדיפיברילטור לחזה ולחץ על כפתור ההפעלה. רעד עבר בכל גופה.
אבישי שוב בדק את הדופק שלה, נראה שזה לא עזר. עדיין לא היה דופק.
"היא מתה?" נשמעה שאלה מאחת הבנות.
"מוקדם מדי לקבוע" אמר אבישי והצמיד שוב את הדיפיברילטור לחזה. הפעם כיוון לעצמה גבוהה יותר. "להתרחק" אמר אבישי והפעיל את הדיפיברילטור. עווית עברה בכל גופה. הפעם זה כנראה עבד, היה נדמה לאבישי שהוא רואה את החזה עולה ויורד.
נגיעה קלה בצוואר הראתה לו שיש דופק. הוא שמח מאד, נראה שהצליח להציל את חייה. הוא שלח את ידו לקחת סטטוסקופ.
הסטטוסקופ היה כלי האבחון העיקרי שלו גם בתקופת עבודתו כרופא. אבישי היה מאד מיומן בזיהוי בעיות רק לפי צליל הדופק בחזה.
"זהו, הצלחתי להציל אותה" אמר אבישי ופנה לעבר מזוודת העזרה ראשונה שעמדה פתוחה מאחוריו. כולן הביטו בו ותהו מה הוא מחפש. הן היו המומות מכמות הדברים שיש שם. מעולם לא ראו מזוודת עזרה ראשונה כזו.
אבישי הוציא מזרק קטן ונתן לה זריקה בזרוע.
לאחר מספר רגעים היא פקחה את עיניה והביטה סביבה "מה קרה?" היא אמרה בקול חלוש כשראתה את אבישי רוכן לעברה.
האמת כולם המתינו למוצא פיו של אבישי שיאמר מה באמת קרה לה.
"נראה שהיה לך התקף לב קל ואחרי זה איבדת את ההכרה" אמר אבישי תוך שהוא מכסה את חזה בחולצתה שהייתה שם על הרצפה.
"כדאי שתנוחי עוד קצת" המשיך אבישי ופנה לסגור את מזוודת העזרה ראשונה."
"היא בסדר?" שאלו שאר הבנות.
"עכשיו כן אבל לדעתי כדאי שתגיעו דחוף לבית חולים. אני אכתוב לה מכתב הפנייה, תנו לי בבקשה עט ונייר"
תוך כדי שהוא כתב, אמר "אני מציע שאחת מכן תסע איתה מיד למאיר ושם תפנו מיד למחלקת לב לד"ר שרוני. אל תכנסו למיון. עם המכתב הזה הוא יקבל אותה מיד. "
"וואו, תודה רבה, איזה מזל שהייתם כאן" אמרה הסקיפרית כשהיא מביטה בהערכה על אבישי.
היא לקחה את המכתב שכתב אבישי הסתכלה בו רגע וקפלה אותו. המכתב הכיל תיאור של המקרה, קצת אבחנות רפואיות שלא לגמרי הבינה ולבסוף בקשה אישית מאבישי לבדוק אותה ללא שהות מבלי לדרוש ממנה לעבור את מסכת הבירוקרטיה של בית החולים. ולמטה חתימה "ד"ר אבישי כץ" עם מספר רשיון.
"מה הקשר שלך לד"ר שרוני?" היא שאלה.
"זה סיפור קצת ארוך, הגרסה הקצרה היא שעבדנו יחד ואני בטוח שהקשר שהיה לי איתו יספיק כדי למנוע מכן את הבירוקרטיה של מערכת הבריאות בארץ" אמר אבישי.
מה שהן לא ידעו הוא שמדובר במנהל מחלקת לב בבית החולים שמאד מאד העריך את אבישי ובזכות הערכה זו הן יקבלו את הטיפול הטוב ביותר שאפשר.
אבישי סידר את מזוודת העזרה ראשונה שלו וסימן לאלכס ושחר שיגשו לאסוף אותו.
"זה חמור מה שיש לה?"
"אני לא יודע. אני מקווה שלא, אבל חשוב שהיא תיבדק בהקדם. תתקשרו אלי מחר לספר לי מה היה" אמר אבישי ונתן לסקיפרית כרטיס ביקור. היא הביטה רגע בכרטיס הביקור ואמרה בפליאה "לא כתוב שאתה רופא"
"נכון, אני כבר לא ממש עוסק ברפואה, אבל כנראה שרופא תמיד נשאר רופא" ענה אבישי תוך שהוא מסתכל על אלכס שהתקרבה בגישה מושלמת.
"להתראות" אמר אבישי וקפץ חזרה לסירתו.